האוסטין אלגרו היא התשובה של אוסטין (שהיתה חלק מקונצרן בריטיש לילנד שכלל גם את מוריס) למכונית משפחתית. למוריס האחות/מתחרה היתה את המרינה שהיתה המחליפה של המוריס מיינור. לאוסטין היתה את האלגרו שהחליפה את האוסטין 1100/1300.
תצורת המרכב היתה שונה/משונה משהו. המרכב היה למעשה בן 4 דלתות להבדיל ממכוניות ההאצבק שצצו ברחבי היבשת האירופית בעלות 5 דלתות (גולף למשל), למרות שהצורה הכללית הרגישה כמו האצבק. בכל מקרה לאלגרו לא היתה חזות מושכת או בולטת יתר על המידה (כמובן כפוף לשיקולי "על טעם ועל ריח"). היתה גם גירסת סטיישן שחזותה היתה קצת יותר נאה לעין.
התחכמות אנגלית מיותרת - לדגמי האלגרו הראשונים היה גלגל הגה מרובע
היתרון העיקרי של האלגרו על המרינה היה בהנעה קידמית (למרינה הנעה אחורית) ומנוע המוצב לרוחב המרכב, דבר שגרם למרווח פנימי טוב. המנועים דרך אגב, היו זהים לאלו של המרינה (1.3 ליטר ומאוחר יותר מנועי ה-1.7 ליטר). גם איכות הייצור והחומרים הידועה לשימצה היתה זהה. כמו בשאר דיגמי הקונצרן גם האלגרו שווקה (בשינויים קלים) תחת מותגים נוספים השייכים לקונצרן כגון ואן דן פלאס.
לא נכנס לכל פרטי ההיסטוריה של דגם זה ורק נציין שהוא הוחלף בתחילת שמות ה-80 ע"י המאסטרו. גם לדגם זה מעריצים ברחבי האימפריה הבריטית שמחזיקים במועדונים לדגם רכב זה.
קצת תמונות -
