הָאִכָּר וְהַמְּכוֹנִית - נתן אלתרמן
שְׁעָתַיִם הֻסְבַּר לָאִכָּר הַמַּחְרִישׁ
אֵיכָה נָע-נוֹסֵעַ הָאוֹטוֹ בַּכְּבִישׁ.
שָׁמַע הָאִכָּר לַהֶסְבֵּר שְׁעָתַיִם,
וּמִמֵּצַח מוֹרֵהוּ נָזְלוּ פַּלְגֵי מַיִם.
אַךְ הִנֵּה הָאִכָּר פָּצָה פִּיהוּ פִּתְאוֹם:
דַּי - חֲסַל, הֲבִינוֹתִי!
כְּלוֹמַר, יֵשׁ קַרְבּוּרָטוֹר,
וְיֵשׁ גֶּנֶרָטוֹר,
וְיֵשׁ סוֹלְלָה,
וְיֶשְׁנוֹ קוֹנְדֶנְסָטוֹר.
הִנֵּה כָּאן הַבֶּנְזִין
אֶת הַדִּיזֶל מֵזִין,
וּפֹה - חָד וְחָלַק -
הַמָּנוֹעַ נִדְלַק.
וּמִפֹּה הַטְרַנְסְמִיסְיָה
מוֹסֶרֶת אֶמִיסְיָה
וְעוֹבֶרֶת חִישׁ קַל
עַד אֶל זֶה הַגַּלְגַּל.
וּמִפֹּה אֶל הַסְּלִיל הַלָּזֶה - הִנֵּה כָּכָה -
זֶה מוּבַן לִי. דָּבָר רַק אֶחָד אַל אֶשְׁכָּחָה
שְׁאֵלָה רַק אַחַת עוֹד אֶשְׁאַל בְּנִימוּס:
לֹא בָּרוּר לִי
הֵיכָן פֹּה רוֹתְמִים אֶת הַסּוּס.