סופי (ווספה ספרינט 150CC מודל 1969) ועלילותיה בירושלים!

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 11:30 am

נשים רוכבות-מוקדש לכל הרוכבות באשר הן!

סופי ואני יצאנו לחופש, אחד מהיתרונות שאנו לא מוגבלים לשעה או למקום מסויים ואנו נהנים לשוטט לנו ברחבי ירושלים.
באחד מהאמשים האחרונים, הסבה סופי את תשומת לבי לרוכבת חתיכה (לפחות על פי מה שהספקנו לראות מבעד לקסדה ומשקפי השמש) הרוכבת שהתניידה לה על פלסטיק אופנתי 125 בקלילות מרשימה לבשה מכנס קצרצר שחשף רגל חטובה ושזופה שהסתיימה לה אי שם למטה בסנדל אצבע מרשים ואצבעות ארוכות משוכות בלאק אדום בוהק (שרי רד באנגלית).
על גופה האנורקטי בעליל, השליכה גופיה ירקרקה, כפרצופי הנהגים שצפו בה מבעד לחלונות רכבם בפקק הארוך,
והגופיה שהתאמצה ללא הצלחה לעטוף את פלג גופה העליון שניראה כי אחד מטובי מנתחי הפלסטיק, בארץ או בחו"ל השקיע לא מעט זמן כסף וסיליקון, בשיפור המראה. קסדת חצי, תואמת את צבע הקוראיני/סיני/יפני שלה,אודם תואם את צבע הלאק, ומשקפי שמש סטייל קריסטיין דיור...
יש משהו בנשים רוכבות. יגידו עלי שוביניסט, יגידו חרמן, אבל רוכבות אופנוע עושות לי את זה...משהו בישיבה המפושקת, הרכינה קדימה לכידון, היכולת שלה להתמודד עם רכב לא שגרתי ונותן פרט ליכולת להגיע ממקום למקום גם הנאה מהוויברציות והרכיבה
מעידה על יותר מדבר אחד משותף לה ולי.
אי שם בסוף שנות השיבעים, פרקתי ביחד עם שכן מנוע של ICM השכן שהבין שיש לו עסק עם חולה הגה, היה בעל ידע ויכולת מדהימה, ללמד ולהסביר מה תפקידו של כל חלק וחלק במנוע, וכך הפכו הברגים וחלקי המתכת המלוכלכים בשמן וגריז, תחת שפתי הדבש שלו, למכונה אחת מופלאה ששרה ומנגנת בסימפוניה מתוזמנת היטב, פעם אחת פרקנו והרכבנו מנוע ומאז ברור לי איך הוא עובד ומה מניע אותו!
בעוונותי גם נשים פרקתי והרכבתי, אפילו מס' פעמים, למען ההגינות גם הן עשו לי דברים דומים, אבל עד היום לא ברור לי איך הן עובדות או אפילו מה מניע אותן. דוגמאות לא חסר.
ישנן את אלה הרואות אופנוע נגשות לרוכב ואומרות בלי בושה ישר לתוך עיניו "אני רוצה סיבוב" מבחינתן הוא יכול להיות רוצח סידרתי, חולה נפש, או סתם סדיסט, אותן זה לא מעניין הן רוצות סיבוב, אגב אם אתה היית ניגש לבחורה ואומר לה משפט זהה היו יכולים להאשים אותך בהטרדה!
או אלה האומרות אני עם אופנוען לא יוצאת בחיים! אבל עם נרקומן, שתיין, עבריין, מהמר. כן?
אחרת חובבת אופנועים שהייתה חלק נכבד מילדותינו העשוקה, את רוב נעוריה בילתה במושב האחורי של האופנוע, מיום שהתחתנה הטילה וטו על בעלה בנושא רכישת אופנוע-אופנוע זה מסוכן-לך ללמוד לטוס!
חברה אחרת בימי רווקותי העליזה, ערב סתיוי, ממתין לה מתחת לבית במרחק סביר מהאבא העצבן שלה, האופנוע מונע, היא יורדת באיחור אופנתי בשימלת קיץ קלילה וטי שירט, למי שלא מכיר את י-ם בלילות אספר שמאוד קר שם...ועל אופנוע קפוא!
אגב השימלה אף פעם לא נישארת במקום, תמיד מסתבכת בשרשרת!

בקיצור סופי ואני עוצרים בסמוך לגב', אני יכול להישבע לכם שריח קרם הגוף שלה או הבושם גרם למנוע של סופי לעבוד חזק יותר,
שאלתי אותה אם היא יודעת שהיא מסכנת את עצמה ברכיבה בלבוש כזה על הקטנוע, יודעים מה היתה התשובה?

"חיים רק פעם אחת" ... בחיי! - אחרי תשובה כזו ניגמרו לי המילים

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 11:30 am

רוקרים אמיתיים לא מתים, בדומה לאופנועים קלאסיים הם מזדקנים בכבוד. אמנם הגוף קצת בוגד, וגם הכושר לא כמו שהיה,
האופציות הצעירות היפות והמוכשרות, מושכות מאוד. אבל כשהרוקר או הרוקרים במקרה שלנו פותחים את הפה,הם יודעים את העבודה וזורקים אותך ולו לרגע אחד אחורה, לתוך נוסטלגיה חמימה ומחזירים לך את טעם עלומיך הנעלמים.

אמש רכבנו סופי וזוגתי להופעה של רוקרים כאלה, שרידי להקת כוורת צירפו אליהם את מזי כהן, וצמד צעירים מוכשרים והחזירו אותנו למשך שעתיים וחצי חזק לתחילת שנות השבעיים.

סופי נרגשת מגודל המעמד והמאמץ משנסת מכלוליה הזקנים והחורקים ומשתתפת היטב באווירה הכללית.
בהחלטה חפוזה נקבע כי לרכב משפחתי, אין מה לחפש במקום, בגלל בעיות חנייה וכך מצאה עצמה הנסיכה, סוחבת את שנינו עד ממש למרגלות הבמה.

כיסוי זריז, קשירה הדוקה, ואנחנו בין מאות רוכשי הכרטיסים בדרך למקומות הישיבה, אז מה היה לנו שם? טקסטים נאיביים
במקצבים אחרים רחוקים, מילים שכולנו ידענו בעלפה, ריקודים צרחות מול כוכבי אספנות, שבוקשי זוכרים על מה המהומה.
שום דבר לא הפריע לנוסטלגיה להישפך, אפילו שגידי (גוב) נעצר באמצע העלייה עם יד על הלב, כאומר: חברה צחוק צחוק, אבל ראבק אני כבר בן שישים, תעזבו אותי...מזי שרה לנו על חוצן שנחת אצלה במרפסת, וקלפטר עדיין בטוח ש"היא" לא תדע אהבה אמיתית לעולם. פה קבור הכלב, ממש מטר, ליד המגפיים של ברוך, וההוא עם הבחור החדש שבא לשכונה...קרן פלס, ישראל, מעודה, לעולם לא ממש יבינו על מה המהומה...ולמה צעירים בני חמישים קופצים ומרקדים כבני צאן,

אמש גירדתי את ה-16 שוב לכמה רגעים...

בדרך הבייתה הלומים קצת מהרעש וכואבים משעתיים וחצי של ריקוד וקפיצות, ניסית לעשות קצת סדר בדברים, סופי עלתה לארץ בסוף שנות השישים כוורת היתה אז לדעתי בחיתוליה, אז רוב הסכויים שכסופי עשתה את הק"מ הראשונים שלה בארץ היה זה לצלילי להקת כוורת, גזוז, ודודה...

כמו אופנוע אספנות טוב הגיל כבר נותן אותותיו, הגוף באמת לא מה שהיה, לפעמים נתקעים קצת בעליות, או עוצרים לנוח בשבילים שרצנו בהם כילדים...אבל המראה המוכר, הצליל, הריח, ההרגשה הטובה, הזכרונות, אלה עושים את ההבדל, והופכים ישן לקלאסי.

שיר מולדת -

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 11:31 am

סופי אני מסתובבים יחדיו בי-ם, אווירת סתיו באוויר, בלילות כבר צריך קצת יותר מסתם חולצה. האור אינו בוהק ומסנוור השמש משחקת לה בין העננים, ואנו משתובבים לנו בין כיתמי האור.

טרנזיט הסעות פולט לעברינו עננת עשן מסריח, ואני עוצר נשמתי עד יעבור זעם, סופי אינה פולטת עשן כלל ועם זאת לפני חודש הפסיקו ליצר את אחיותה בגלל תקנות זיהום האוויר, לך תבין...בשבוע שעבר החלפתי לה פלאג לחדש, והרכבתי את צינורית האוויר שקיבלתי בדואר ביחד עם המשלוח של החלקים ללמברטה של יוני. עכשיו רק נישאר לנו להחליף את הפלטינות, הקבל, ושמן הקלאץ ואנו מוכנים לחורף.

ברמזור אני שומע נהמה מוכרת, ורכב מנסה לעקוף אותי מכל כיוון אפשרי, למוד נסיון אני נצמד למדרכה מנסה לאתר בעייני את פתח הניקוז הבא, ומאפשר לרכב לחלוף על פני, הבחור עוצר ברמזור את הרגל אינו מוריד מהגז, כניראה נהנה לשמוע את שאגת המנוע ה"משופר" מבלי להתיחס לסביבה ולמשבר הדלק העולמי, כריס מדריך הנהיגה שלי היה מכנה אותו איידיוט (כאשר הדגש על תחילת המילה).

חוסר ההבנה גורם להם לחשוב כי שיפור המנוע בלבד יהפוך את הרכב שלהם למהיר יותר, ספורטיבי יותר, נחשק יותר. מהנה יותר לנהיגה...פרט לביזבוז האדיר של הכסף בדרך כלל התוצאות הפוכות...

כריס היה נוהג ברכב סטנדרטי מושכר, על המסלול ופעם אחר פעם משיג תוצאות טובות יותר מאשר אנו בוגרי הקורס ברכבים המשופרים ומיועדים למסלול, שם למדנו את השעור הראשון והבלתי נשכח של ענווה, צניעות והכרה כי תמיד אבל תמיד, יהיה נהג יותר מהיר ממך ללא קשר על מה הוא נוהג!

סופי אינה מהירה, יתרה מזאת, אני אינני נוהג להגיע איתה למהירות המקסימאלית בכלל, למדתי ביחד איתה בדיוק היכן הנקודה שם קורים הדברים הנכונים באמת, ומהו הקצב הרצוי לנו, על מנת למצות את הפוטנציאל שלה ושוב אנו הכי זריזים בעיר, לטקטיקה, הכרת תיזמון הרמזורים ובחירת הנתיב הנכון, משמעות גדולה הרבה יותר מסתם נסיעה מהירה ברוטלית המחייבת אין ספור פעולות נהיגה ופעולות חירום על מנת להישאר בקצב הרצוי...משל הצב והארנבת.

אין זה אומר בהכרך שאני פחות נהנה מהרכיבה להיפך, אני נהנה מהחלפת הילוך מושלמת ממשיכה רציפה ונחמדה ללא טילטול בין החלפת ההילוכים, הנקישה המבשרת לי שזה בדיוק הזמן לשחרר את ידית הקלאץ בעדינות, כי ההילוך כבר משולב בגיר, הורדת הילוך ביחד עם גז ביינים בכדי למנוע חריקה מיותר מכיוון הגיר, כל זה משתלב לנו הייטב בקצב ובנופים החולפים לנגד עיניינו.

אהבת הנהיגה היא אהבה של נהיגה נקודה, למהירות קסם משלה, אבל מי שאוהב לנהוג יודע שהמהירות היא רק הבונוס רק הדובדובן שבקצפת, לנהג טוב באמת זה שאוהב לנהוג ממש, לא משנה מה המהירות, העיקר זה להיות בתנועה

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 11:32 am

טיבען של אגדות, שהם מתעצמות עם השנים, וסופחות אליהן תוצרים נוספים, נסטלגיה, געגוע, זכרון, לכל אחד יש את הסיפור הקטן שלו הקשור בחיפושיות, באיש ובאגדה, הזכרון האנושי משכיח בדרך כלל את החסרונות ומשמר בפינה חמימה בלב את הדברים הטובים.

כך לגבי החיפושיות וכך גם לגבי הווספה, מאז פורסמה ההודעה על הפסקת יצור הווספה הקלאסית דומה ששכחו כולם, עד כמה מיושנת ולא ידידותית היא הווספה, הנדסת אנוש גרועה, נוחות מפוקפקת, והיא אינה עומדת בשום סטנדרט מודרני...אבל כולם זוכרים אותה דווקא לטובה, תמונות ישנות מוצאות דרכן לשולחן השבת, כתבות בכל העיתונים, סיפורים ושירי הלל...

לנו זה עושה רק טוב, אנחנו שמחים על כל זה בתקווה שהדבר יעודד אנשים נוספים לשפץ עוד ועוד ווספות, אותנו לא מעניין מה כותבים או מה מספרים לנו עליהן, אנחנו יודעים את האמת אנחנו שותפי סוד!

השבוע התפרסמה בי-ם תוצאות התחרות לצילום גשר המיתרים בכניסה לי-ם, האמת נסענו סופי ואני מס' פעמים חמושים במצלמה
על מנת לצלם את האובייקט אבל כמספר הפעמים שרכבנו לשם כך מס' הפעמים שחזרנו בידיים ריקות. הדבר הזה מכוער...

שום צילום לא יהפוך את הזוועה הזו למשהו אסטטי, מצטער! מסופר על עשירי פריז משורריה ואנשי הרוח שבה, שהתנגדו נימרצות לבניתו של מגדל אייפל בפריז (שנים מאוחר יותר גם לפרמידת הזכוכית ליד הלובאר), הטענה שלהם שבבירה הצרפתית שלד של ברזל בתוך הארכיטקטורה ארופאית הקלאסית, יהיה כעצם בגרונם...לימים לא ניתן לדמיין את פריז ללא מגדל אייפל. ולכן החלטתי לנצור לשוני עד עתה, ולנסות ולעכל את הסמל הפאלי הזה הפולח את ירושלים. מכל זווית שניסנו סופי ואני לצלם את המומנט לטיפשות, לא נימצאה אפילו נקודה אחת מחמיאה לו...סופי טוענת שירושלים עגולה, וזה די נכון כל המרחב סביב השפיץ עגול בנוי באבן ירושלמית ורק הקוץ המכוער בנוי לו בהזדקרות השייכת למקומות אינטיימים אחרים, ללא יחס או קשר לסביבה, ביוהרה מזדקרת שלא במקומה, האמת שמצאתי את המקום המושלם עבורו, אפשר להעמיד אותו במחלף איילון לרמת גן שם ישתלב יופי באווירת ההי-טק וגדלות, או על הר חירייה סמל לטימטום והגאווה המיותרת.

נסענו משם, לא רחוק ממש כמה דקות רכיבה וצילמנו סט תמונות בשכונות הישנות של שוק מחנה יהודה, רח' בצלאל, ונחלאות.
ירושלים האמיתית, הצנועה, המסתתרת. ירושלים למבינים, וסופי השתלבה לה בדיוק באותה הצניעות והקלאסיות כמו בבית!

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 11:32 am

בודדים יכולים להעיד שהם רכבו על סופי מאז שהיא ברשותי, אינני שש לתת לאיש לשים ידיו על נסיכתי, אבל תמיד ישנם יוצאים מהכלל, ואלה נחשבים יחידי סגולה ולידידי הקרובים, גם סופי אינה ממהרת להתמסר בקלות והיא בוררת היטב את יוצאי הדופן מבניהם על מנת להידלק ולקחת אותם למסע מיוחד בשבילי הזמן וההנאה.

ברוב חיי הבוגרים, היו ברשותי אופנועים וקטנועים מסוגים שונים ומשונים, ולפעמים הצטרפו אלי לרכיבה טרמפיסטים כאלה ואחרים
חברות, ידידות (אמממ... יש הבדל!) חברים, מזדמנים/נות חיילים, משפחה, אבל הטרמפסיטים האהובים עלי במיוחד הם הילדים, זה מתחיל מחיוך ביישני והיסוס לעשות את הצעד הראשון ולעלות על האופנוע, נמשך בציפיה לתזוזה בשעה שאני נותן להם מס' הנחיות בטחון, הלחק המורא והציחקוק בשעת ההתנעה, האושר החיוך הצחוק המתגלגל והמתמסר, או לחלופין צעקות האיימה בשעה שהם מבינים שהפחד הוא החלק הנחמד בהנאה שבתנועה, ובסיום דימום המנוע, ובשעה שהם מבינים שהסיבוב ניגמר...הבקשה הבלתי נמנעת ...עוד סיבוב...אי אפשר לשקר לילדים הם יודעים לבד...

הסכנה בכל העניין שלפעמים החיידק נדבק, וסיבוב על דו"ג בגיל שנתיים שלוש, משאיר לך טעם של...אופנוע בגיל שש עשרה!
איך אתם חושבים שאני הגעתי הלום?

על ידי **AKICHU** » ש' אוקטובר 04, 2008 1:34 pm

רנצ'וק
איזה כייף לקרוא את הסיפור בלי הפרעות, מה שנשאר עכשיו, שסופי תכתוב על עלילותיך
אירית

על ידי **ירון פ.** » ש' אוקטובר 04, 2008 7:37 pm

רן איזה יופי ....

על ידי **zeev** » ש' אוקטובר 04, 2008 8:05 pm

ולי לא נותר אלא להגיד כל הכבוד , ובניגוד למצב העולמי המניות שלך עולות בהתמדה .
נ.ב. ובמה שקשור ליוני לא שכחתי . שוב שנה טובה . - זאב

על ידי **השושנים** » ש' אוקטובר 04, 2008 8:37 pm

תודה זאב ירון אירית כולם...כייף לכתוב וכייף לשמוע תגובות...
זאביק אני אעביר ליוני את המסר-תודה-רן

על ידי **רועי צוקרמן** » ג' אוקטובר 07, 2008 3:06 pm

איזה שרשור מעולה, פשוט כיף לקרוא

תמשיך ככה

על ידי **ירון פ.** » ד' אוקטובר 15, 2008 10:19 pm

ומה קורה בהמשך...

על ידי **zeev** » ד' אוקטובר 15, 2008 10:32 pm

המשך למה ? - זאב

על ידי **ירון פ.** » ד' אוקטובר 15, 2008 10:37 pm

zeev כתב:המשך למה ? - זאב

ההמשך לעלילות סופי בעיר הגדולה....סליחה הקדושה.
:wink:

על ידי **השושנים** » ב' אפריל 20, 2009 1:13 pm

זה הסתיו עם הענן
ועם הרוח המיבב,
ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב."

הסימנים הראשונים הם ללא ספק החצבים, לקראת סוף החופש הגדול ניתן לפתע לראות אותם גדולים וזקופים בצידי הדרכים.
כילד הייתי מאד מתבאס כשהייתי מבחין בהם לראשונה, זה היה הסימן הראשון לסוף החופש הגדול, סוף להרפתקאות ולקיץ.

החצב פורח הקיץ בורח...לאופנוענים שבנינו החצב מסמל יותר, החצב מסמל את הצורך בבגוד חם יותר, כפפות סירבול בתנועה,
סכנת החלקה, ומעבר לרכיבת חורף.

דומה שנהגי הרכבים אף פעם לא יבינו את המשמעות של רכיבה בחורף, ריצה מהירה לרכב פתיחה של הדלת, הפעלת חימום, ווישרים, רדיו והפלגה בטוחה ויבשה לדרך, הגשם מנגן קלות על הגג, המגב מוסיף חריקה אינטימית, והחימום מרדים ומשרה אווירה של....

ואצלינו...ריצה בתוך הגשם, הסרת הכיסוי של סופי וקיפולו, הידיים נרטבות, פתיחת שני המנעולים, הכנסה לתא הכפפות, חבישת הקסדה, נסיון להכניס את היד (רטובה זוכרים) לכפפות, קיק...עוד אחד, מס' מכות גז קלות לחימום המנוע...עוד כמה...נסיעה מגומגמת, סגירה של הצ'וק...המנוע מתיצב, קר...רטוב...חלק...רטוב...

נהיגה זהירה בסיבובים, התחמקיות אלגנטיות מרכבים מלאי אדים שיושבים בתוכם נהגים עם חימום, רדיו ווישרים חורקים, שלא ממש מעניין אותם מה קורה בחוץ...כי הגשם מנגן על הגג והחימום אינעל דינו מרדים אותם...

הסתיו בירושלים יש לו איכויות אחרות, הוא צובע את ירושלים בצבעים אחרים, משחק בצללים, מבליט ומעלים אתרים ומקומות כרצנו.

השעות היפות ביותר הם שעות הבוקר המוקדמות או שעת השקיעה, אז הצבעים העזים מתערבבים זה בזה בתערובת של אדום כתום אפור זהב העננים נצבעים בצבעים פסיכודלים כאילו משהו השתולל קצת עם המברשת בהשפעת LSD לצלילי לוסי ברקיע היהלומים של ביטלס, בשעה כזו רכיבה בשנים ומוסיקה תואמת באמ-פי ואז באמת ניתן להתמכר בקלות...

סתיו...דלת הכניסה של החוף...איזה כייף - רן

על ידי **השושנים** » ב' אפריל 20, 2009 1:13 pm

--------------------------------------------------------------------------------

כבר שלושה שבועות שסופי נחה לה תחת הכיסוי, מאז הפציעה האומללה שלי אין באפשרותי לרכב, בזמן הזה איבדה סופי את הטסט ואין דרך כרגע עד שאשוב לרכב להעביר אותה טסט חדש.
האילוץ לנהוג ברכב ארבע גלגלי מחזיר אותי שוב ושוב ליעילות ולנוחות השימוש של נסכתי האהובה, על מנועה החלש והרועש, על הנדסת האנוש הגרועה שלה, על הקופצניות והלכלוך, הריח והסכנה.
אין אהבה אמיתית כמו האהבה הישנה, ולא יעזרו החידוש והנוחות המזגן והרדיו, כי כשאתה תקוע בפקק, מחפש חנייה, או נאלץ ללכת דרך ארוכה בגשם למקום חפצך בדיוק אז אני נזכר בה, ואז הכל פשוט הכל נסלח לה!
הגעגוע מגביר את התחושות, והרצון לשלב הילוך ולצאת לדרך איתה גובר מיום ליום, לקראת הטסט הצלחתי להשיג מס' נורות 6V עבורה (תודה חיים) והן ממתינות לאחד מסופי השבוע לצורך טיפול הרכבה ולטסט. אני ממש מקווה שכבר ביום שישי הבא למפגש בי-ם אוכל כבר להגיע רכוב כנדרש - רן

סופי (ווספה ספרינט 150CC מודל 1969) ועלילותיה בירושלים!

נו....

מי מחובר