סופי (ווספה ספרינט 150CC מודל 1969) ועלילותיה בירושלים!

[השושנים]

הקשר בין האדם למכונה, המהות, ההבנה, התובנה, מה מחבר את היצור הרכרוכי האורגני שבנוי מ80 אחוז נוזלים, למכונה שמסיעה אותו, הבנויה ממתכת ופלסטיק, ולמה היא מעסיקה אותנו את מחשבתינו, גורמת לנו להתנהג לא פעם כילדים קטנים, לפנטז עליה, לחשוק בה, לאהוב אותה כאילו היתה בשר ודם? אני לא מדבר על המסר שהיא מעבירה על בעליה, על התדמית, השאיפות, אני מדבר על הקשר היום יומי שלנו איתם, לא מזמן קראתי על אחד מיצרני הרכב הגדולים והנחשקים בעולם שיצר את ספינת הדגל שלו, בצורה כזו שאת מכסה המנוע לא ניתן לפתוח אלה רק במוסך, במילים אחרות המסר לנהג, אתה אל תיגע, תן למומחים לטפל בה, בין רגע ידעתי שהיא ואני פסולי חיתון. שהרי מהות הקשר ביני ובין סופי שאני יודע בדיוק מה מניע אותה ואיך היכן נקודת החולשה שלה, ומה אני כבעלייה יכול לעשות על מנת שיהיה לה יותר טוב, סופי תוכננה במקור עם מקום נרחב לכלי עבודה, הגישה למנוע ולמכלוליו פשוטה וברורה ובספר הטיפול המקורי שלה מס' רב של המלצות לתחזוקה מונעת וטייפים לחילוץ למקרה הצורך, ההכרות עם המכלולים גם עושה אותי נהג יותר טוב ומאפשרת לי לנצל כל חלק ברכב בצורה המייטבית שלו, חלק ניכר מהדרכת הנהיגה שעברתי השתייך לתחום המכניקה של הרכב, מעולם לא בצעתי בפועל אוברהול לרכב, או חילצתי בולם תקוע, אבל תמיד ידעתי לאבחן או לזהות חלק תקול או בעייה ברכב, ידעתי להגיד למכונאי בדיוק היכן הבעייה ומה לא בסדר ברכב, ומעולם לא נתקעתי או הייתי זקוק לשרות חילוץ כיוון את רוב החילוצים עשיתי בעצמי ובאילתור, עצם ה"משחק" במנועה של סופי הפרוק וההרכבה קרבו אותנו אחד לשני, למדתי מהיכן לצפות לבעיות וכיצד להיזהר או להימנע מהם, והאמון והבטחון שנוצר מאפשר לי נסיעה בטוחה ורגועה, המרחקים גדלים, והיא הולכת ומשתבחת מיום ליום, בתחילת דרכנו עמדה צריכת הדלק על משהו שערוריתי של ליטר לכל שמונה עד עשרה ק"מ והיום לאחר החלפת הדיזה ניקוי ותאום המנוע כיוון הפלטינה עומדת על 25 ק"מ לליטר, ועוד היד נטויה, עדיין לדעתי צריך דיזה קטנה יותר, גם המנוע השתפר אחרי ניקוי וליטוש ואני נדרש פחות ופחות להילוכים הנמוכים יותר העליות ניראות יותר ויותר מזמינות, והחיים נחמדים מתמיד, שאר המכלולים זוכים לטיפולים תקופתיים סדירים, ומשתפים פעולה, והחיים המשותפים הופכים נוחים יותר ויותר, ללא הכרה של המכלולים הנ"ל דומה כי הקשר שלי איתה היה דומה יותר ליחס שאנו נותנים למקרר שלנו בבית, הוא שם הוא עובד ו....זהו בערך, עדיין בכל המפגשים שהייתי לא פגשתי חבר מועדון אחד שמתלהב מהמקרר שלו, או יודע את מפרט המנוע שלו לאשורו....או שאני טועה?-

[השושנים]

הגנבים פשטו עם לילה, אמש בצהרים יצאנו סופי ואני לעבודה למשמרת הארוכה, כהרגלי קיפלתי את כיסוי הברזנט הכבד של סופי, ודחפתי אותו למחסן השכן מתחת לדלת, כפי שאני עושה תמיד, ויצאנו לנו לדרכינו בלב קל והמון שימחה בלב, המשמרת הסתיימה לה בבוקרו הקפוא של יום ב' והדרך הביתה היתה משולה, לסיור זריז באזורים החמים של הקוטב הצפוני, הטל קפא על השיחים והדשאיים, והנהגים הירושלמים נאלצו להאבק קשות בניקוי זכוכיות המכוניות שקפאו ובאדים המכסים את שימשות המכוניותם, הכביש היה חלק כזכוכית, אבל גם הנסיעה האיטית לא מנעה מגלי הקור לחדור באזור הצוואר והחיבור עם הקסדה ומשם לכל הגוף, אחרי מסכת הארועים הקפואה הזו כל מה שהשתוקקנו לו היה להגיע בשלום הביתה, לשמיכה החמה, לכוס הקפה ועיתון הבוקר, שהגענו לחניה, אפילו החתולים לא הוציאו אפם ממקומות המסתור שלהם, חניה זריזה ליד העץ, דימום מנוע ו...חיפוש נואש אחרי הכיסוי, יוק, יד עלומה גנבה את מחצלותיה של סופי, לא ברור לי איזה שימוש ימצא מישהו בכיסוי הבלוי והקרוע, אבל המשמעות היא שסופי תכוסה עכשיו בכיסוי ה"חג" החדש, שעלול להיגנב גם...בקיצור יומיים לפני השלג הגדול. וסופי עירומה, ללא כיסוי הולם...

[השושנים]

למה לבדוק קומפרסיה? לא די שההיפכונדר שבי כבר חשב להחליף כל חלק בווספה, גם בלי לגלות שיש נפילה של 0.05 אחוז שיחייב אותי לחשוב על אוברהול? סופי נוסעת מצויין ,מרחקים ארוכים ללא מחאות או דרמות, המנוע עובד עגול, צריכת הדלק מתיצבת לכיוון הנכון, הפלאג שנבדק לעיתים קרובות נקי משמן ופיח מיותר, מה שמעיד על עבודת מנוע מושלמת, אגזוז נקי משמן ופיח, מהירות סופית של 85 קמ"ש +- עליות ברבעי ושלישי, הסוסון הסורר האחרון ימצא לדעתי אחרי שאמצא סוף סוף את הדיזה המתאימה, יש לנו עוד הרבה ק"מ לעבור לפני אוברהול מנוע/
וסבתא ננה היתה אומרת: "אם זה עובד לא נוגעים, אם זה עובד לפעמים ומכה מסדרת את זה לא נוגעים, רק אם זה ממש לא עובד נותנים למומחה"-רן

[השושנים]

יום רבעי לפנות בוקר, הבזק אור מסנוור מעיר אותי רגע לפני הרעם החזק שבעקבותיו, מבט מטושטש לשעון, דקה לחמש, צריך לקום, החזאי מבשר על צפי לשלג בי-ם, רגע של התלבטות, לא לא אם ניסע לעבודה עם סופי או לא, אלה אם נלבש את החרמונית או חליפת הסערה, לפי הקור חרמונית, מתלבשים בזריזות, בודקים היטב שהכל נימצא בהישג יד ויורדים למטה, גשם עז מקבל את פנינו, ריצה מהירה לכיוון סופי, הכיסוי ספוג בגשם, סופי יבשה, בגלל הגניבה של הכיסוי הקודם ניקשר הכיסוי החדש במנעול קומבינציה, למניעת גניבה נוספת, (האמת יותר בכדי להשתיק את המצפון שלי, מאשר מניעה אמיתית) כמובן שאין סיכוי אמיתי לראות את המספרים בחושך שמסביבי הפלאפון הנאמן בא לעזרה, ובעזרת התאורה נימצא הקוד המבוקש, עכשיו קיפול מהיר קסדה צ'וק כפפות....השמאלית נכנסת בלי בעיות והימנית מסתבכת, הרטיבות של היד הפכה את הביטנה בתוך הכפפה ואי אפשר להכניס את היד, הערכת מצב מהירה, מביאה אותי למסקנה אחת ויחידה נוסעים רק עם כפפה אחת! סופיי מפמפמת בעליזות וממתינה בקוצר רוח ליציאה, נוסעים הרוח והגשם מצליפים בפנים ואנו גולשים בין השלוליות וזרימת המים בין המדרכות, הבורות הכביש עמוקים מתמיד והסיבובים וסימני הדרך חלקים, נסיעה זהירה במסלול הקבוע, ד"ש רטוב וחלקלק לאתרים ולנוף ואנו בעבודה, בסיום המשמרת מדווחים כבר על שלג בי-ם במרכז העיר עדיין לא, ממהר לצאת מהחנייה לכיוון מלון המלך דוד, קצת לפני מגדל י.מ.ק.א תופסים אותנו הפתיתים הראשונים, מאה מטר אחר כך המראה כבר מרהיב, השלג עדיין לא נתפס על הכביש אבל לא לוקחים צ'אנס, מצליח לעבור את הרמזורים מהר יחסית ובאזור ארמון הנציב כבר אין שלג, רק גשם וקר, בכניסה לחניה מתחלף הגשם בברד כבד, כל גוש שפוגע בפנים מכאיב מאוד, כיסוי זריז של סופי נעילה וקשירה הדוקה, וזהו השלמנו את המשימה להיום, טיפות רטובות מטפטפות מגחונה של סופי הצמיגים רטובים ונקיים, ורק היא לא מבינה על מה כל המהומה-

[השושנים]

סיכום השבוע שחלף, כידוע לכולם זמן רב לקח לי להחליט לבצע את ההחלפה בין הלמברטה שעמדה אצלי לבין סופי, צריך לזכור שידעתי מה יש לי ביד, בעוד פרט לכמה תמונות שצולמו בחופזה במחסן בו שכנה סופי, לא היה לי מידע ממשי עליה, למען האמת התגובה הראשונית שלי למראה התמונות שלה, היתה שלילה מחלטת של הקשר, עיקר ההתלבטות היה, נושא האמינות. מתוך היכרות עם עצמי ידעתי שלא אסתפק בכלי לתצוגה, וגם לא בטוח שיהיו לי את כל הכלים והתקציב להעמיד כלי מושלם ומלוקק, מה גם שהכלי חייב היה לשרת אותי לנסיעה יום יומית בכל תנאי ומצב, ולא יכולתי להרשות לעצמי להיתקע בדרכים, התנאי השלישי היה, שמעבר לכלי שרת, הכלי צריך לייצג עבורי משהו נוסף, ערך מוסף של יחודיות, יכולת התנייעות לטיולים משותפים, וכלי אספנות להתעסק איתו ביום יום. סופי הוכיחה עצמה ככלי המושלם עבורי, לאחר התעסקות קצרה ביותר, עלתה סופי חזרה לכביש במינימום השקעה, ומקסימום תמורה, עיון באתרי הווספות בעולם שיחות אלקטרוניות עם בעלי ווספה מכאן ומשם, חשפו אותי לעולם עשיר ומגוון, להיסטוריה האדירה של הכלי הנפלא והשובב הזה, מי שיעיין בתחילת השירשור בו שיתפתי אתכם בקישורים ובחוויות, יבין את ההתלהבות שלי ואת ההתרגשות כאשר נחתה סופי בביתי, האמת לקחתי בחשבון למרות השם הטוב ורמת האמינות הנודעת שיש לכלים אלה, כי כלי שנולד עמוק בסוף שנות השישים בטכנולוגיה נחותה, יאלץ אותי להתמודד עם קשיים רבים באחזקה, ובחיי היום יום, אחזקת רכב בעייתי לא היתה זרה לי, ברזומה שלי הרבה גורטאות מוטוריות, שהסבו לי הנאה וסבל כאחד. אבל זה היה חלק ממערכת יחסים ידועה וצפוייה מראש, כל כלי הרכב שהיו אי פעם ברשותי הפגינו בסופו של דבר רמת אמינות מפליגת לכת, מעולם לא תקעו אותי או אילצו אותי להשתמש בשרותיו של גרר, השוני בינהם היה רק ברמת ההשקעה שנידרשה לי להגיע איתם למצב זה ובזמן, מקבלתן לידי ועד לתוצאה הסופית. סופי מתעלה על כולם, בשבוע האחרון נהננו לנו סופי ואני ממזג האויר הקשה ביותר בחורף זה, החל מהגשמים הכבדים, עבור בשלג ובסוף השבוע בכפור והקור העז, בכל מצב סופי הניעה מיידית, נסעה כגדולה ללא מחאות או שביתות, והצליחה איפילו להפתיע אותי. הרבה רכבים צעירים ממנה שלא שרדו את החורף הירושלמי, ונתקעו בצידי הדרכים, רבים בגילה כבר שינו מצב צבירתם, נעלמו והתפוררו להם במקום מנוחתם האחרונה, ואילו הנסיכה שלי כאילו אצלה הזמן עמד מלכת, והיא נימרצת ומלאת מרץ מתמיד, לא נותר לי אלה רק להצדיע ולהעריץ אותה, אינני חוסך ממנה מאום, והתנאי היחידי הוא זמינות נסיעה תמידי, והיא עומדת בו בכבוד

[השושנים]

נושא אבטחתה של סופי מדיר שינה מעייני, כל מי שמכיר את מבנה גופה העגלגל יודע, שאין דרך אמיתית לקשור אותה, למניעת גניבתה. לפני שניגנב הכיסוי הישן, הייתי קושר אותה בשרשרת ברזל מתחת לכידון לפני הצוואר, (ולא, לא מדובר ב- S&M למי שרצות לו מחשבות מלוכלכות בראש) ומשם לעץ, הבעייה שהיה צורך לעשות חור בכיסוי הברזנט במקביל לגובה הכידון, היום כאשר אני צריך לקשור אותה, ולכסות בכיסוי החדש, אני נאלץ לחבר את השרשרת לציר של הגלגל הקידמי ליד הקפיץ, פשוט אין מקום אחר...בעייה

[השושנים]

היום חלקנו כבוד אחרון לראש העיר של ירושלים, טדי קולק ז"ל, קצת לפני תחילת המשמרת הגענו סופי ואני לחניון לפני בית המשפט, וחנינו ממש בקצה שביל הגישה לרחבת העירייה, נושאי הארון בדיוק סיימו להניחו, לפני שראשוני האנשים החלו להתקבץ סביבו, ע"י חנה אדם מבוגר, בחיפושית חבוטה מודל 72 "בוקר טוב" ברכנו אחד את השני בנידנוד ראש, ונגשנו יחד לארון המתנו מס' דקות ויחד חזרנו לרכבים, הרכב אצלו במשפחה מיומו הראשון, אין הוא מתכוון להעבירו הלאה, ואינו מתכוון לתקנו, "ככה זה" אמר לי, "אנחנו ביחד שנים רבות, עברנו תקופות טובות יותר ופחות, אין לי שום כוונה כעת, בערוב ימי, לחדש את נעורי יפתי, הזדקנו ביחד וככה נישאר לעד" ובאותה נשימה הוסיף "חבל עליו, לא היה ולא יהיה עוד כמוה, יש דברים שאסור שיקרו" לקח לי רגע להבין שהוא חזר במחשבתו לארונו של טדי שזה עתה חלפנו על פניו, וקישר אותם לרכבו האהוב. "שלום איש צעיר" אמר נכנס לחיפושית, ונסע לו, דקה עוד המשכתי להתבונן במס' החיפושית שלו, שלא נשא את הכיתוב רכב-אספנות-אכן, יש דברים שעדיף שישארו כפי שהם

[השושנים]

לכל הרכבים שלי יש נשמה, שאני מספר את זה לאנשים, חלק מרימים גבה, חלק מתרחקים במהירות, וחלק מחייכים. הסיפור שלי עם כל הרכבים שלי מתחיל הרבה לפני הרכישה, מבט מקרי, רכב מוזנח, מודעה בעיתון ואני מגיע, בפעם הראשונה לבד, מקיף אותו מכל הכיוונים מתבונן בו, מקשיב לו, ואם יש חיבור רק אז מדבר עם הבעלים, רכב נוצץ ומושלם לא עושה לי את זה, דווקא החולים העיוורים והפיסחים כן, צריך שיהיה לו משהו לעשות בו על מנת שנתחבר, אחר כך באה הנסיעה המשותפת הראשונה, המשמעותית ביותר, בנסיעה הזו הרכב מספר לי על כל הבעיות והצרות שלו, ואם אני מקשיב טוב, שום דבר לא מתפספס. אחרי שיחת הנפש הזו אני כבר יודע אם תהיה לנו דרך משותפת, או לא. רכב שלא מתקשר איתי יאלץ למצוא לו בעלים אחרים, היסטוריה עשירה, משפחה מכובדת, רקע ספורטיבי הם בונוס ולא הכרח.כי אני אוהב גם את הכבשים השחורות במשפחות. אין לי גם בעייה של גזע דת או טעם, גם דגמים שיצא להם שם רע, ימצאו אצלי בית חם, אם ידעו לכלכל מעשיהם בתבונה. עם סופי הסיפור היה שונה, את סופי שידכו לי בתמונת אינטרנט והתגובה הראשונה שלי היתה לא...אבל במבט שני ושלישי דווקא שיניתי את דעתי, גם המפגש הראשון שלנו אחרי הפגישה העיוורת היה כישלון מוחלט, חצי דקה אחרי שהנעתי אותה בפעם הראשונה כבתה, וסירבה להדלק שנית, והלכתי לישון ברגשות מעורבים. אבל היום מקץ כמה חודשים 3500 ק"מ משותפים, ישור קו אנחנו בילתי מופרדים, השעות הימים הנסיעות והחוויות המשותפת מתרבות, ודומה שלמדנו להכיר אחד את השני

[השושנים]

העכבר ששאג, כניראה בעקבות זה שכתבתי שסופי לא עושה בעיות, אז היום לאחר יום ארוך ומתיש, בקור מקפיא בבית חורון, חזרתי הביתה, קצת לפני העלייה לכביש הטיילת הרמזור אדום, אני מישר קו עם קוריאני נוצץ, ושיננו מחכים לרמזור, סופי רוצה קצת להשוויץ, אז ביציאה היא מרימה גלגל, לא משהו לרוץ לספר לחברה אבל עדיין... כשנים שלושה מטר אחרי זה, הקוריאני המניי....נעלם, לפתע מצד ימין שלי אני שומע שאגה מקפיאת דם בסיגנון הארלי, המוזר בעניין שהיא הולכת ובאה על פי תנודות הגז של סופי, עצירה זהירה בצד והבעייה מאובחנת מיד, האגזוז השתחרר בנק' החיבור לראש המנוע, עד לבית, כבר כל השכונה כבר ידעה שהגעתי, יש עבודה למחר...

[השושנים]

***פלאש ניוז***

האגזוז הסורר תוקן, השתחררו להם ברגי ההידוק בבאנד שמהדק את כניסת האגזוז למנוע, הנסיכה רומזת לי משהו...נוצל זמן האיכות לחיזוק המראה, הידוק ברגים ושימון המיכלולים הנעים של הגז והקלאץ. ניקוי כללי ו...זהו

[השושנים]

הרצון התמידי והחיפוש אחרי האפשרות להרוויח עוד כמה כוחות סוס והשירשור האמוציונאלי שפתח ליאור בנושא שיפורי רכב, עד כמה, עד לאן, וכמה נמוך לרדת? פגע אצלי בעצב חשוף, כרייסר בעברי וחובב מהירות ונהיגה, התחושות והעוצמות שבעת הנהיגה על סופי, הן אחרות לגמרי. כמובן שעיינתי בעשרות אפשרויות למצות את מנוע המקורי של סופי עד תום והשמות הנוצצים מאלוסי פיולי ואחרים כיכבו מעל מסך המחשב שלי שעות נוספות. עשרות סוגי בלמים בולמים ראשי מנוע גירים ואגזוזים התרוצוצו במוחי הקודח, במיוחד בשעות הנהיגה וברגעים שאמרתי לעצמי שהייתי מאוד רוצה עכשיו עוד כמה סוסונים למטה במנוע, אם זו עולה וצפה תמיד ההכרה במהות הרכיבה על כלי שיוצר כאשר הייתי אני בן ארבעה בלבד, בפשטות שלו, ביעילות.דומה כי הפשרה האפשרית היחידה בין השמירה על המקוריות המשמימה, והאיטית, לבין הצורך והרצון למשהו קצת יותר אנרגטי, מוביל אותי בטבעיות לימיה הראשונים של הווספה ואל שנות החמישים והשישים העליזות, מסתבר שהרצון שפיעפע ברוכבי האופנועים אז אינו שונה במאום מאלה של היום, ותמיד נימצאו משוגעים לעיניין שמצאו אין ספור פיתרונות והמצאות לנושא, כבר אז היו קיימים ערכות שלמות לשיפור ולעידוד העיניינים, ויאגרה להמוניים אם תירצו...עיון באתרים לשיפורי מנועי הווספות, מציע היום, סט שיפורים קלאסי ממש כפי שנימכר אז בשנות השישים והשיבעים והמיועד לכלים ששרדו ועדיין מעוניינים בקצת פילפל, היתכן שנימצאה הפשרה שתתקבל אצל החובבי השיפורים וחובבי השימור כאחד?

[השושנים]

בשבוע שעבר באחד מימי אמצע השבוע, נחה עלי רוח משונה, לא היה לי הסבר מניח את הדעת מה קורה, אבל אי השקט והחוסר סבלנות שלי לא נתנו לי מנוח. הגיישה המשפחתית היתה פנויה, מזג האוויר היה מצויין והרוח והדרור קראו לי אליהם, החלטתי לעשות מעשה ולצאת קצת ולאוורר את כישורי הנהיגה שלי שבזמן האחרון הוזנחו...פניתי לאחר מהכבישים הסודיים שלי באזור, לא לפני שעצרתי בתחנת הדלק הקרובה למלא אוייר, מים, בדיקת שמן, חיזוקים כאלה ואחרים ולדרך הגישה שיתפה פעולה, כרגיל ללא דרמות או מחאות, כפי שאופיני למשרתת הכנועה והצייתנית. לפעמים אני ממש שוכח שהיא שם...סיבוב ראשון מנהלתי להכרת הכביש ובדיקה של הסכנות האורבות לי, סיבוב שני מהיר לבדיקת הרכב והתנאים, וכך חצי שעה של אימונים והוצאת רעלים מהגוף...
בתום האימון והנסיעה חזרה הביתה עלו בי המסקנות הבאות:
רכב:
צמיגים, להחליף דחוף,
הבולמים הקדמיים עשו את שלהם, צריך להחליט לגבי עתידם.
מיסב הלחץ של הקלאץ לא הוחלף בטיפול האחרון, למרות שמנהל המוסך המרכזי אמר שכן...לחזור אליו (רגוע)...
השטנגה של בורר ההילוכים מסרה נפשה על קידוש האספלט להחליף...
נהג:
כושר גופני, לקוי.
החוסר באימון נותן אותותיו, ירידה במבחני הזמן והיכולת. (רע מאוד)
מחסום הגיל בעייתי, אין ספק שהנסיון והיכולת מחפים, אבל...קלות הראש של גיל הטיפש עשרה הוחלפה במתינות, הרעב לניצחון והרצון להוכיח למישהו משהו נעלם, אינני רואה יותר בכל טמבון זר אויב להבסה....ואין לי שוב את הצורך לשפשף גדרות בטיחות עם הטמבון האחורי...
טוב, שמישהו יגיד למיקי שומכר שהוא יכול להירגע....
חזרתי הביתה, בדקתי שוב שלא נגרמו נזקים לגיישה, היא המשיכה להשפיל מבט מלוכסן, תמהה על תשומת הלב שזכתה בה לפתע, יכול להיות שאני מקבל אותה כמובן מאליה?...
עמדתי בחנייה, השמש מלטפת, הרעל שוחרר אבל...משהו עדיין היה חסר, התנעתי את סופי ויצאנו לטייל אחרי כשעתיים ומאה ק"מ חזרנו, רגועיים יותר נבונים יותר ושקטים....משהו קורה לי....ג'ורג'י הפורשה למכירה?-

[השושנים]

אתמול יצאנו לנו לסידורים במרכז העיר, שעות העוצר מנווטות אותנו הרחק מהפקקים בי-ם וכך מצאנו עצמינו נעים במתינות במזג אוויר יפיפה לאחר הסערה האחרונה, ברמזור מול תחנת הרוח עמדנו ורציתי להתבונן בפעם המי יודע כמה בתחנת הרוח, שסיפקה תעסוקה לתושביה הראשונים של ירושלים מיחוץ לחומות, כאשר לפתע ביני ובין התחנה הישנה חצץ אחד מאבירי הדו"ג הבכירים בארץ, האמת ששמעתי אותו הרבה זמן לפני שראיתי אותו, יבבה מקפיאת דם בישרה על בואו וצליל איימתני סימן לי על קירבתו אלי, המפגש בין הכלי המרשים ביופיו בשלל צבעיו, האדום לבן שחור אפור וכמות המתכות האקזוטיות והפלסטיקה החללית, גרמה לסופי להתכווץ ולהרגיש בוודאי כפי שהיה מרגיש אחרון הדינוזאורים עלי אדמות, שהיה פוגש באדם הלבן. הבחור הצעיר הרים את המשקף מקסדתו המפוארת, שעלותה בוודאי שווה לכל הסכום שהשקעתי על סופי עד היום ויותר, ושאל: "איזה מודל?" "69" עניתי במבלי לנסות ולהסוות את הגאווה בקולי, "יפה" אמר וסגר את הקסדה בנקישה, הרמזור לא הספיק להתחלף לו לירוק יציב והמרלבורו על גלגלים, נעלם לכיוון מלון המלך דוד, לסופי לקח קצת יותר זמן להתארגן ולצאת מהרמזור לדרך, המשכנו לכיוון העיר 400 מטר מהמקום הבחנו שוב בבחור, הפעם בצד הדרך עם מנוע כבוי, וארשת אובדת עיצות על פניו, עצרנו, אלה מה?...מסתבר שהמנוע כבה ללא סיבה ניראת לעין ומסרב להידלק, "טוב, אמרתי בו ניראה מה הבעייה" נגשתי כבקי ומבין עניין לתחנת הכוח המכונה מנוע התחתיתו של האופנוע, האמת קיבלתי סחרחורת, על מנת להגיע לכל לאחד מהחלקים החיוניים ביותר לנסיעתו של האופנוע, יש צורך בפירוק של שליש אופנוע. כמובן שלרוכב עצמו לא היה מושג ירוק איך, ועם איזה כלים, והמברג החלוד של סופי לא ניראה לי מתאים לצורך העיניין משום מה, לאחר רבע שעה, אחרי שנתנו למנוע להתקרר, בדקנו דלק, טוב לא ממש השעון הראה שיש, הוציא הבחור את כלי העבודה הטוב ביותר שלו, הפלאפון, והזמין חילוץ למוסך, ביקשתי שימסור ד"ש ליוני וסופי ואני המשכנו בדרכינו, במשך כל הדרך הרהרתי מה היה קורה אילו לא ניכחדו הדינוזאורים מעל האדמה, אחרי פגיעת המטאוריט, ואיזה מקום היה לאדם בתחרות בינהם? וסופי? סופי שתקה כל הדרך עד לבית, והשתיקה הזו מצלצלת באוזני עד עכשיו...

[השושנים]

הקשר הזה בין אדם למכונה, המשיך להטריד אותי במשך השבוע, בעבר נהוג היה לקבל עם הרכב שרכשת, גם ערכת כלים מפוארת, ככל שהרכב שלך היה יקר יותר, כך גם התהדר בערכה מפורטת יותר ואיכותית יותר. עם השנים הלכה וקטנה הערכה, לכלים ההכרחים בלבד, ולעיתים גם זה לא. היום המגמה הפוכה, במכוניות מפארות אין לנהג גישה אמיתית למכלולי המנוע, והמחשב ברכב הוא המתריע בפני תקלות בעיות וזמן הגעה למוסך, מבחינתי אם אין אפשרות אמתית לנהג לחלץ את עצמו ממצב תקיעה בצד הדרך, יש כאן חיסרון גדול. אחד מההנאות שלי בשעותי הפנויות עם סופי הוא לפרק את החלקים לנקות אותם ולנסות לסדר שיפעלו בצורה המייטבית. מתוך ההכירות הזו אני יכול גם לשער איזה חלק עשוי לעורר בעיות, ומה ניתן לעשות בכדי למנוע אותם, הקשר וההכרה האינטימית של המכלולים, הם שיוצרים את החיבור הזה והבטחון ששום דבר לא יתקע אותי בדרך מבלי שאוכל לתקן אותו ולהמשיך, והוא בעצם מהות הקסם. השעות שביליתי בטיפול במנוע, הגירוזים בנק' הנכונות, תשומת הלב למכלולים, ולברגים יצרו את הקשר ובנו מערכת יחסים של תן וקח, האופי הממזרי שלה מלמד אותי בכל פעם מחדש שדי בשבוע של הזנחה בכדי שאקבל ממנה איתות של חוסר שביעות רצון, בורג שהשתחרר, חריקה לא מזוהה, קושי מיוחד בהעברת ההילוך. ההכרה האינטימית הזו משפיעה גם על סגנון הנהיגה ותשומת הלב הכללית שלי, המשקף של הקסדה תמיד פתוח בכדי לשמוע בחצי אוזן את הצליל והרעשים האופיינים. הגוף התרגל לתחושות המיוחדות שהיא מייצרת. למדתי לדעת בדיוק את הנקודה בה היא דורשת להחליף הילוך בצורה האופטימאלית, ובכלל ההכרה ביכולות ובחסרונות שלה לימדו אותי לנהוג אחרת מכלים אחרים. שמתי לב לדבר נוסף, כאשר הייתי מתיישב לרכיבה על ה-R שלי, הייתי יושב בתוכו, התחת בתנוחה פורנוגרפית בסיסית, והמבט! המבט של העיניים היה יוצא מהחלק העליון של הגולגולת כיוון המצח, אם מתסתכלים לאופק האישון במרכז ב-R האישון מעל קו האופק לכיוון המצח, והסנטר דבוק לחזה-רצח בעיינים, בהראלי (ירום הודו) העיניים מתחת לקו האופק לכיוון האף, הסנטר גבוה, מאין מבט מזלזל שאומר כולם על ה-ז-- שלי...ומכאן נקבע סיגנון הנהיגה! ואילו ברכיבה על סופי הישיבה גבוה בשתיים המבט ממוקם במרכז פנוי להתבונן ולקלוט את הנוף והמראות, כמו באופנועי תיור. אין בישיבה זו שמץ של פוזה או קרביות, היא מכתיבה לך את הסגנון וצורת הנהיגה, דורשת קסדת עור חצי משקפי צוללנים (גוגולס) ומעיל טייסים מעור. קצת מוסיקה איטלקית ברקע יפיפיה דקת גיזרה מאחור ו....זהו

[השושנים]

גשם זלעפות, לא רואים ממטר, וכל שלולית בכביש מינימום תעלת למאנש, סופי עומדת בגבורה בכל זאת, יציאה מוקדמת בבוקר, ופגישה כואבת עם רופא השיניים, סופי ממתינה בסבלנות למטה, משם ממהרים לכותל, כוננות בעקבות החפירות בהר הבית, הנסיעה בתוך החומות תמיד מעניינת פי שתים כאשר אני על גבה של סופי, ובתוך המנהרה הצליל של סופי מהדהד במוסיקה נפלאה, כמתוך סאבופאר ענק, אנשים מפנים לי את הדרך, אפילו השומר של הכותל מפחד להוציא אפו מחוץ לביקתה ומאפשר לנו להיכנס עד לנק' המשטרה ללא בעיות. סופי חונה מטר ממני וממתינה, לכל מי שעובר במקום יש הערה או סיפור מעניין 1930 אחרון השערים נסגר בהר הבית, הגשם לא הפסיק לרגע, בדרך חזרה למגרש הרוסים, כל הרמזורים אדום, בוחנים את עמידות החרמונית שלי. 0645 בוקר ערפל וחושך צלמוות לא רואים ממטר, כאילו מישהו מחק את הנוף והשתיל אותנו במצגת פוטושופ ענקית ברקע אפור חלק אני סופי וכל ה-6V של הפנס הקידמי, קצת לפני הבית על גבול מדבר יהודה התמונה מתבהרת קצת וקרן שמש בודדה מתחילה להאיר את הדרך, קר ורטוב, מתי יבוא כבר האביב?-