לפני שנה ומשהו, כשרק חסכתי את הכסף לרכב הראשון שלי, נפלה בידיי ההזדמנות לקנות רכב
מיוחד ונדיר בארץ, עם פוטנציאל לא מבוטל להנאה בהווה ולאספנות בעתיד. המחיר גם התאים,
ומה שמנע ממני לקנותו היה חוסר ההתאמה ל"חיים האמיתיים" - השכונה שגרתי בה, החלפים
שאצטרך להשיג, האחריות והטרחה הנוספת שכרוכה באחזקת רכב קלאסי... היה ברור לי שזה
לא רכב מתאים לנהג חדש, ובלב כבד ויתרתי עליו ואיחלתי הצלחה למי שיקנה אותו.
מי שקנה אותו היה לשמחתי בחור מבוסס כלכלית, חובב קלאסיות שידע להעריך את הפוטנציאל
הגלום בו. הוא השקיע בו סכום נכבד, שיפץ אותו עד למצב מושלם (הרכב היה קרוב לשלמות
מלכתחילה) ונתן לו את היחס המגיע לו.
"עקב שינוי בסדרי העדיפויות" של אותו בחור, הרכב עומד היום עוד פעם למכירה. גם התנאים אצלי
השתנו, אני כבר לא גר בארץ, כבר לא נהג חדש, וכבר לא צריך רכב לשימוש יומיומי. נדלקתי
על הרעיון לרכוש את הרכב הזה, להחזיק אותו באיזה מוסך או חניה תת קרקעית, ולהשתמש בו
רק במהלך הביקורים שלי בארץ, שקורים אחת לכמה חודשים.
במקרים כאלה יש לי נטיה לנתק את השכל הישר, ולכן אני צריך אתכם שתחזירו אותי לקרקע
המציאות. אשמח לשמוע מנסיונכם כאספנים: עד כמה התסריט הזה נראה לכם מציאותי?
לרכוש רכב מיוחד ולהחזיק אותו במקום שבו לא יאונה לו נזק, לשלם את כל האגרות והביטוחים,
לעשות את הטסטים והטיפולים, למצוא מישהו ש"יוציא אותו לסיבוב" פעם בשבוע... האם אני נסחף
עם הדמיון, או שזה אפשרי לדעתכם?
כואב לי לראות את הרכב הזה עומד למכירה, במחיר נמוך, ולחשוב על הילד שיקנה ואז ירסק או
ישחית אותו, או על מחפש המציאות שיקנה ויזניח אותו למוות. מכוניות כאלה צריכות להישאר על
הכבישים, בידי נהגים הראויים לכך, ולהיות מתוחזקות בהתאם. בפעם הראשונה ויתרתי. עכשיו,
בפעם השניה, אני לא יודע מה לעשות...
לעצתכם אודה.
או ביאנקי 
או טווינגו 
)
